החלטה בתיק מ"ת 35193-06-12 - פסקדין

עיקרי העובדות:

נגד המשיב הוגש כתב אישום המיחס לו עבירת איומים לפי סעיף 192; עבירה של תקיפת עובד ציבור לפי סעיף 382א'(א) ועבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 333 + 335, הכל לפי חוק העונשין התשל"ז - 1977. ביחד עם כתב האישום הוגשה גם בקשה זו שבפני בה עותרת המאשימה להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים כנגדו.

עניינו של כתב האישום באירוע של תקיפת מורה בבית הספר. המשיב הוא קרוב משפחה של קטין הלומד בבית ספר בדיר אל אסד.  המתלונן הוא מורה באותו בית ספר. המשיב איים על המתלונן כי יפגע בו לאחר ששמע שהמתלונן תקף את הקטין. ביום 12/6/12 הגיע המשיב לבית הספר, נכנס לכיתה בה לימד המתלונן, תקף אותו תוך שהוא מכה בו עם כיסא, וכן בבעיטות ואגרופים. מעוצמת המכות נשבר הכסא. למתלונן נגרם שבר בחוליות וכן חבלות גוף נוספות.

ראיות לכאורה:

ב"כ המשיב העלה טענות כנגד תשתית הראיות. יאמר מיד כי עיקר טענותיו מתיחסות לרקע לאירוע ולאופן המדויק בו החל העימות האלים כאשר הסניגור מנסה לטעון כי מהסתירות שבעדיות עולה כי המתלונן תקף את המשיב. עם זאת, ובטרם אתיחס לראיות, אציין כי בד בבד עם טענותיו אלו הגיש הסניגור לבית המשפט הסכם סולחה בין המתלונן ומשפחתו ובין המשיב ומשפחתו. להסכם הסולחה והשלכותיו על ההליך עוד אתיחס.  לעניין הטיעון בנוגע לראיות יצוין כי  הסכם הסולחה פותח במילים כדלקמן:

"בעקבות האירוע שהתרחש בבי"ס חטי"ב בדיר אל אסד, איפה שצד ב' (המתלונן. ר.ש.) עובד בתפקיד מורה בי"ס. ביום ג' בתאריך 12/6/2012, בשעות הצהרים התפרץ צד א (המשיב. ר.ש.) לביה"ס ונכנס לכיתה של המורה צד ב'. תוך כדי ויכוחים ביניהם, התנפל צד א' על צד ב' והיכה אותו בכל חלקי גופו, למראה עיני תלמידי הכיתה וכתוצאה מהמכות הובל צד ב' לבי"ח גליל מערבי בנהריה לאשפוז שנמשך 3 ימים"     

כאמור, הסכם זה הוגש לבית המשפט ע"י המשיב המבקש כי בית המשפט יתבסס על ההסכם במסגרת הליך המעצר. לא ניתן לבקש מבית משפט להתבסס על הסכם המוגש לו, שבו מודה המשיב בתקיפתו האלימה של המתלונן, ובד בבד לטעון טענות סותרות בנוגע לאירוע התקיפה. סבור אני כי די בהגשת ההסכם המפרט את העובדות כאמור לעיל כדי לחסום את המשיב מכל טענה כנגד תשתית הראיות.

מעבר לכך אציין כי עיינתי בראיות. הסתירות עליהן הצביע הסניגור הן סתירות בעובדות שוליות, וחלקן לאו סתירות הן. כך למשל כאשר המתלונן העיד כי הותקף במכות במוט ברזל ובהמשך הבהיר כי מדובר בהכאתו באמצעות הכיסא של המורה שעשוי מברזל. אינני רואה בהבדלי גרסאות אלו כסתירות המערערות את אמינות הגרסה העיקרית.

גרסת המתלונן פירטה את עיקרי העובדות. גרסה זו נתמכה בעדויות של שני תלמידים וכן של מנהל בית הספר שהוזעק לכיתה והעיד כי כאשר הגיע ראה את המשיב מכה במתלונן. המנהל לא היה עד לראשית האירוע ואולם הגיע במהלכו. מורה נוספת ראתה את המשיב נכנס לכיתה ובהמשך שמעה צעקות. התיעוד הרפואי תומך בגרסת המתלונן, כמו גם הכסא השבור שנמצא בזירה. המשיב אישר כי היה צד לעימות אלים אלא שלטענתו הותקף ע"י המתלונן. גרסתו אינה מתישבת עם יתר הראיות. כשמביאים בחשבון כל אלו סבור אני כי יש די בתשתית הראיות כדי לבסס סיכוי להוכחת עובדות כתב האישום.

אבהיר כי לצורך הדיון מוכן אני להניח, מבלי לקבוע כי יש לכך בסיס בראיות, שהמתלונן התווכח עם המשיב קודם לתחילת האלימות הפיזית. עם זאת אין בכך כדי לגרוע מהראיות לפיהן המשיב תקף את המתלונן וגרם לו לחבלה חמורה. נזכיר כי בשלב המעצר אין בימ"ש נדרש לשאלות של מהימנות עדים או למשקל העדויות אלא אם מדובר בפירכות מהותיות וגלויות לעין המצביעות על כרסום ממשי בקיומן של ראיות לכאורה. ראו:

בש"פ 6982/10 דני ארביב נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 6.10.10).

בש"פ 8031/08 איטח נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 15.10.2008).

בשלב הלכאורי, אין די בהצבעה על סתירות בדברי העדים, אלא יש להראות כי הסתירות גלויות על פניהן, וכי הן מקעקעות את הגרסה באופן שלא יאפשר ליתן בה כל אמון ויציגה כמשוללת יסוד.

"על מנת לכרסם כרסום של ממש בפוטנציאל הראייתי הגלום בראיות בשלב הלכאורי, אין די בהצבעה על סתירות בדברי העדים, אלא יש להראות כי הסתירות גלויות על פניהן, וכי הן מקעקעות את הגרסה באופן שלא יאפשר ליתן בה כל אמון ויציגה כמשוללת יסוד (ראו: בש"פ 385/11 ציון נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו], 20.1.11) (להלן: עניין ציון); בש"פ 9376/09 פלוני נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו], 1.12.09))." [ בש"פ 352/11 ארז איאסי ברי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 25.1.11). פסקה 9 להחלטה.]. הסתירות עליהן מצביע הסניגור אינן בגדר של סתירות המקעקעות את תשתית הראיות כנגד המשיב. בהתאם אני קובע כי קיימות ראיות לכאוריות שיש בהן כדי לבסס סיכוי של ממש להרשעת המשיב במיוחס לו בכתב האישום.

עילת מעצר:

אירוע של תקיפת מורה בבית הספר לעיני תלמידיו ע"י קרוב משפחה של תלמיד הוא אירוע המצביע על מסוכנות. המסוכנות היא מעצם הכניסה לבית הספר המטרה לפגוע ועובר לאלימות החמורה המצביעה על נכונות לפגוע באדם ולגרום לו לחבלות גוף, הכל על רקע של ביקורת על האופן בו הוא ממלא את תפקידו. יודגש כי אין מדובר במסוכנות אך ורק כנגד המורה שהותקף אלא מסוכנות ככללית כנגד כלל עובדי ההוראה באותו בית ספר.

על עילת המסוכנות יש להוסיף גם את החשש לנסיון להשפעה על עדים ושיבוש מהלכי משפט. חשש זה מתעצם לנוכח האמור בהסכם הסולחה שבו, כחלק מההסכם ובתמורה לתשלום הפיצוי הכספי, מתחיבים הצדדים למשוך את תלונתם שבמשטרת ישראל ולסיע אחד לשני ככל שיתבקש. אמרות מפורשות אלו בהסכם (שנחתם ע"י נציגי משפחתו של המשיב) ביחד עם תצהיר המתלונן המאשר כי שולם לו פיצוי וכי אין לו התנגדות לשחרור המשיב ממעצר, כל אלו מחזקים את החשש לנסיון להשפעה על עדים. לענין זה יש להוסיף כי בין העדים גם תלמידים בבית הספר ואחרים שהם תושבי דיר אל אסד ומכאן החשש שיעשו נסיונות להשפיע על עדויותיהם.

מכאן שקיימות עילות למעצרו של המשיב.

 חלופת מעצר: